הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה, בהנהלת קרן יטיב - על במבה והצבת גבולות
על במבה והצבת גבולות

אחת השאלות הכי שכיחות שיש להורים היא: "איך שמים גבולות בצורה יעילה?" . במפגשים שאני עושה עם הורים, המפגש שזוכה להכי הרבה נוכחות הורית הוא המפגש בנושא סמכות וגבולות. בתהליך הצבת גבולות ישנם כמה שלבים משמעותיים אולם היום אני רוצה לדבר על הארבעה שבעיניי הם הבסיס, היסוד, לחינוך בבית. ולשם כך אני רוצה שתחשבו על במבה.

כשאנו באים לאכול במבה, החטיף האהוב, הצהוב, שמסמל את ילדותינו, קורים כמה דברים:
אנו עומדים בפני מדף החטיפים ובוחרים את הבמבה ע"פ חטיפים אחרים. אנו מתכננים מתי נאכל אותה- האם מיד? האם נדחה אותה לאח"כ? אולי אחרי ארוחת הצהריים? אולי דווקא בערב מול הטלווזיה? האם אנו מוכנים לשלם את המחיר שבאכילת הבמבה: מחיר של עליה במשקל? מחיר של חורים בשיניים? התמלאות ממנה ואי אכילה מסודרת?

אנו מבצעים עם עצמנו שיחה פנימית, לעיתים לא מודעת, שבה אנו מסבירים לעצמנו למה אנו רוצים לאכול במבה.אנו מחפשים לעצמנו צידוקים ודרכים בהם נוכל לחיות עם האכילה של הבמבה בשלום.

לעיתים קרובות אנו מתמידים באכילת במבה. בד"כ אוהבי במבה הם אוהבים מושבעים שיחזרו ויאכלו אותה עוד ועוד לאורך השנים. קשה מאד לעקור את המנהג של אכילת במבה, וכל חטיף אהוב אחר לצורך העניין, כי מדובר בהרגל שהשתרש אצלנו היטב אחרי אין ספור חזרות עליו.
מתוך הבמבה אני רוצה שנתבונן בארבעת העקרונות המשמעותיים ביותר בהצבת גבולות יעילה:
 
  1. בחירה ותכנון - כשאנחנו מקדישים מחשבה, בוחרים ומשוכנעים יותר בצדקתנו, קל לנו יותר להציב גבולות ולהסביר לילד מדוע הם נחוצים
    לחשוב מראש: מהי ההתנהגות שאני מצפה מהילד?
    לחשוב מראש-מה אני אעשה אם ההתנהגות המצופה לא תקרה?
    לחשוב מראש-האם אני בטוח שאני יכול לעמוד בזה?
    יש לעשות אבחנה בין עיקר לבין טפל בהצבת גבולות. לא הכול חשוב באותה ואי אפשר להילחם על הכל באותה עוצמה. עלינו לבחור את "המלחמות". אם אנו חוזרים הביתה מיום עבודה קשה ומגלים נעליים זרוקות בסלון, חול שפוך לידן, האורות דולקים בכל הבית ושאריות אוכל מתגלגלות בסלון, לא כדאי לעמוד ולצרוח על כל התמונה הקשה. בחרו דבר אחד שהוא קו אדום מבחינתכם, והקדישו לו אנרגיה ומאמצים, אחרת החיים המשותפים בבית יהפכו לגיהינום של צרחות ועונשים.
     
  2. מוכנות - הצבת גבולות כרוכה באי-נעימות, בתסכול, בעימות בין רצונות וצרכים. הורים צריכים להיות מוכנים להתעמת עם ילדיהם ולשלם מחיר רגשי מסוים, שלהם ושל ילדיהם, בהתעקשות על גבולות. כשאנו מונעים מילדנו הצעיר להמשיך במשחק, כי עליו ללכת לישון, הוא יהיה מתוסכל, מפני שברצונו להמשיך לשחק, ויכעס עלינו. אנו צריכים לגלות נחישות בהשגת המטרה של קיום הגבול ולא לסטות ממנה, גם כאשר נתקלים בקשיים. לזכור כל הזמן, שאני בסדר, אני לא מתמוטט או נשבר כשאני שם גבול לילד, וגם הילד בסדר-גם הוא לא מתמוטט או נשבר מכך, גם אם הוא בוכה וכועס כרגע.
     
  3. בהירות - בעיות רבות נוצרות במשפחה כאשר הגבול לא ברור, מטושטש, שנוי במחלוקת. נוצר שטח אפור שמזמין מאבקים ומלחמות. לכן, הגבולות צריכים להיות משודרים לילד בצורה בהירה ולא מעורפלת. הבהירות חשובה ביותר גם לנו ההורים. בכל פעם שלא נהיה ברורים לעצמנו יפתח פתח לפרשנות שונה של המצב ע"י הילדים וגם על ידינו. אחת הדרכים להגיע לבהירות היא להגיע למצב שבו הצבת הגבולות בנושא מסוים חשובה לילד אבל גם חשובה לי ההורה- מצב של win win situation . דוגמא טובה לכך היא התעקשות על שעת הליכה לישון, נניח בשמונה. בררו עם עצמכם מדוע שעת ההשכבה כל כך חשובה לכם ( קצת שקט, זמן לעצמי, זמן להחליף מילה עם בן הזוג, זמן ארגון הבית וכ"ו) ומדוע היא כל כך חשובה לילדים (ילד בגיל הרך זקוק לכ12 שעות שינה בלילה, התפקודים המוחיים גוברים עקב שנת לילה משופרת, ילד שלא ישן מספיק יהיה עצבני למחרת ויתכן שיראה סימני היפראקטיביות, תהליכי גדילה פיזית קורים בלילה וכ"ו). ברגע שחשיבות הגבול בהירה, תוכלו לשדר החלטיות שקטה מול הילדים.
     
  4. התמדה - בנושא הגבולות חיוני להתמיד ולהיות עקביים. הגבה לא עקבית מבלבלת את הילד ופוגעת בתהליך הלמידה שלו. דרישה עקבית נקלטת טוב יותר מדרישה מקוטעת, המבלבלת את הילד. למשל, אם פעם נרשה לילד לישון במיטת ההורים ופעם לא נרשה לו, יתקשה הילד להבין מה אנחנו באמת רוצים. לכן, חשוב שכאשר קובעים את הגבול, נדאג לקיומו בכל האירועים הקשורים אליו, עד שהגבול יופנם ואז אפשר מדי פעם "לצאת מהשגרה".
אנו רואים אם כך עד כמה חשובה במב"ה בהצבת הגבולות. אלו בעיני עקרונות הליבה של סמכות הורית וגבולות. אם אתם חשים רגרסיה בבית בהתנהגות הילדים, אם גבולות שהיו ברורים התערערו לפתע, אם התנהגות הילד משתנה וחוזרת לדפוסים הקודמים- שבו ותבדקו האם במב"ה מתקיימת ואם לא- מה אתם מחסירים מתוכה.